החלטה בתיק רע"פ 8594/04

1.        זו בקשת רשות ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב'  סגנית הנשיא י' הכט, וכב' השופטים מ' רביד, וא' אפעל-גבאי) לפיו נדחה הערעור כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגנית הנשיא ש. דותן), בו נדחתה  בקשת המבקש לעבור טיפול גמילה מסמים מחוץ לכותלי בית המעצר, ותחת זאת נגזר עליו עונש של חמש שנות מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי. בקשת רשות הערעור מופנית כנגד החלטות הערכאות הקודמות שלא לאפשר למבקש טיפול גמילה מסמים שלא במסגרת מאסר, וכנגד חומרת העונש.

2.        המערער הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בעבירות פריצה לדירות, גניבות מתוכן, גניבת רכב והחזקת נשק שלא כדין. המדובר בשני ארועים נפרדים. בארוע הראשון, פרץ לדירה וגנב מתוכה כסף, כרטיסי אשראי, מפתח רכב ולאחר מכן גנב את הרכב עצמו; באישום השני הורשע בהתפרצות לדירה אגב שימוש בתחבולה, וגנב מתוכה כסף, זהב, תכשיטים וכן אקדח ומחסנית מלאה בכדורים. על בסיס הסכמת התביעה וההגנה, הוזמן תסקיר שירות מבחן בעניינו, כדי לבחון אפשרות שליחתו, בטרם יגזר דינו, לטיפול גמילה בקהילה טיפולית סגורה לנפגעי סמים. התביעה הסכימה, אמנם, להגשת התסקיר, אך לא התחייבה לקבל את המלצותיו. בית המשפט הורה לשירות המבחן לבדוק גם אפשרויות גמילה בתוך כותלי בית הסוהר. תסקיר המבחן המליץ על שחרור המבקש בתנאי מעצר בית מלא בקהילה סגורה לצורך שיקום וגמילה, והביע עמדה לפיה מסלול שיקום זה עדיף על גמילה בין כתלי הכלא. חרף המלצת קצין המבחן, דחה בית המשפט את בקשת הסניגוריה להחיל על המבקש מסלול שיקומי כאמור, וגזר עליו חמש שנות מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי. בהנמקתו, מדגיש בית משפט השלום כי המבקש הוא עבריין מועד שלחובתו 29 הרשעות קודמות בעבירות סמים ורכוש והעונשים שהוטלו עליו בעבר לא בטאו את חומרת מעשיו הפליליים והיקפם. הוא הדגיש את החומרה המיוחדת הנילווית לעבירת נהיגת המבקש ברכב הגנוב בלא תעודת ביטוח כשהוא נושא אקדח טעון גנוב ותחת השפעת סמים. הוא ציין כי חומרת מעשים אלה והסיכון הנובע מהם אינם מאפשרים נקיטה בהליך שיקום מחוץ לכלא, וראוי לשלב בין אינטרס הציבור להגנה מפני מסוכנותו של המבקש לבין אינטרס שיקומו בדרך של הטלת מאסר שבמסגרתו יוכל המבקש להשתלב בהליך שיקום אם אמנם הוא נחוש בדעתו לפנות לדרך הגמילה.

3.        בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על פסק הדין ואימץ את תפיסתו העונשית של בית משפט השלום לפיה חומרת עבירותיו ועברו הפלילי של המבקש והמסוכנות הנובעת מהתמכרותו לסמים אינה מאפשרת להקל עמו, בעיקר לאחר שנסיונות גמילה בעבר לא צלחו. הוא הדגיש את החומרה המיוחדת שבנהיגת המבקש ברכב הגנוב תחת השפעת סמים ובלא פוליסת ביטוח כשהוא נושא אקדח טעון, ומצא כי בנסיבות אלה עדיפים שיקולי ההרתעה על פני שיקולי השיקום.

4.        בבקשה בפנינו טוען המבקש כי העונש שנגזר עליו חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת. כן הוא קובל על כך  כי בתי המשפט דלמטה לא אימצו את תסקיר שירות המבחן שהמליץ על גמילה מחוץ לבית הסוהר, ולטענתו, דוקא בשל נסיונותיו בעבר להשתקם, שלא הוכתרו בהצלחה מלאה, היה מקום לתת לו הזדמנות לעמוד הפעם במבחן, ולהוכיח את רצינות כוונותיו להיגמל.

5.        דין הבקשה להידחות. בתי המשפט השלום והמחוזי שקלו בכובד ראש את מכלול נסיבות מעשיו הפליליים של המבקש, שהם חמורים עד מאד, ומעידים על מסוכנות רבה. יתר על כן, מעשיו מקבלים מישנה חומרה נוכח עברו הפלילי המכביד ביותר של המבקש והמסוכנות לציבור הטבועה והמובנית בהתנהגותו. על רקע כל אלה, הגישה העונשית המעדיפה את הנתיב ההרתעתי על פני הנתיב השיקומי מחוץ לבית הסוהר הינה ראויה ואינה מצמיחה עילה להתערבותה של ערכאה שלישית בעונש שנגזר. אין בפנינו נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות ערעור בשאלת העונש (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל). הגמילה מסמים מחוץ לכתלי הכלא היא פריבילגיה מיוחדת העומדת לנאשם בנסיבות יוצאות דופן, שאינן מתקיימות כאן. במקרה זה, חומרת המעשים והמסוכנות העולה מהם ומן העבר הפלילי הקודם מצדיקים את ישיבתו של המבקש בכלא וריצוי עונש המאסר שגזר עליו, תוך הגנה על הציבור מפני פגיעתו הרעה. אם יבקש באופן אמיתי להיגמל מהתמכרותו, יש להניח שייפתחו בפניו שערי הגמילה גם בין כתלי הכלא.

           הבקשה נדחית, משאין היא עומדת בתנאים למתן רשות ערעור בערכאה שלישית (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור  (הדר כרמל) בע"מ, פד"י לו(3) עמ' 123; רע"פ 1681/97 כהן נ' מדינת ישראל).

           ניתנה היום, כ' בשבט תשס"ה (30.1.05).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: